בהדרכת הורים יש בד"כ כמה שלבים:
שלב ראשון, הצפה.
משפטים אופייניים:
נראה לי שהגענו מאוחר מידי.
אנחנו מיואשים, ניסינו את כל השיטות.
האחים שלו מהממים, רק איתו קשה.
אנחנו רבים בינינו, בגללו.
כשהוא הולך לחבר, יש לנו הקלה.
שלב שני, "אין לנו מושג מה קרה אבל המצב הרבה יותר טוב".
משפטים אופייניים:
כנראה שהילד גדל (חלפו רק כמה שבועות).
יש שינוי אבל זה בטח לא יחזיק מעמד.
השעון קיץ/חורף כנראה עזר.
היום אנחנו רוצים לדבר על אחותו.
שלב שלישי, "אנחנו שומעים את הקול שלך בראש שלנו, ומבינים מה אנחנו צריכים לעשות".
משפטים אופייניים:
הצלחתי לתקשר איתו כשהוא היה עצוב.
הייתי בטוחה שתגיע התפרצות זעם, אבל הוא הצליח לעצור בזמן.
הוא חיבק אותי ואמר לי שהוא אוהב אותי.
שיקפתי לו מה קורה.
הצלחתי לשים גבול מכבד.
שלב רביעי, "בדרך לכאן חשבנו על מה היה השבוע, וסיכמנו שהיה אחלה שבוע. בעצם אנחנו בתקופה טובה. הולך לנו ממש טוב".
משפטים אופיינים:
אני: "נראה לי שאנחנו יכולים לסכם. יש לכם המון כלים חדשים ובעיקר תפיסה חינוכית חדשה.
נסכם יחד את הכלים שקיבלתם, ואתם יכולים לצאת לדרך.
אם יעלה שוב צורך, אני תמיד כאן".
עושה סדר במחברות שלי ומגלה שוב את כל המשפחות שראיתי בחודשים האחרונים.
תודה על הזכות להיות שותפה בפרוייקט הכי משמעותי ואינטימי שיש, המשפחה.
